החלטה בתיק בפ"מ 7148-01-13

1.         זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על ביטול פסילתה המנהלית למשך 60 יום, כפי שהוחלט עליה ביום 14.1.13.

המבקשת גרמה לתאונת דרכים ורישיונה נפסל כאמור למשך 60 יום.

בהתאם לטופס השימוע שנערך למבקשת, העבירות המיוחסות לה בשלב זה הינן גרימת תאונת דרכים, נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן תשומת לב לדרך, גרימת חבלה ופגיעה ברכב חונה.

2.         המבקשת הינה נהגת חדשה ברכב פרטי, כאשר לה רשיון נהיגה משנת 2012, ולחובתה 15 הרשעות קודמות. למבקשת רישיון נהיגה על רכב דו גלגלי משנת 1989.

חקירת התאונה טרם התסיימה, בתיק עדיין לא מצויות מלוא העדויות של המעורבים בתאונה. בהתאם לחומר הראיות בתיק, המבקשת נהגה את רכבה בכביש 40 מכוון בית קמה לכיוון באר שבע, ומשלא נתנה תשומת לב לדרך פגעה בשני כלי רכב שחנו בצד הדרך בצד ימין.

בתיק כאמור מצויה הודעתה של המבקשת, וכן של עובד חברת חילוץ כלי רכב ואולם טרם נגבו עדויותיהם של שני נהגים נוספים. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם מעורבים בתאונה, ועל פי החומר הראיות המצוי בתיק אין מדובר בחבלות חמורות.

3.         בבקשתה ציינה המבקשת כי הרכב שנסע לפניה סטה שמאלה באופן פתאומי, ולפיכך נאלצה לבלום את רכבה, אך לא הספיקה למנוע את הפגיעה.

לטענתה, כלי הרכב שעמדו בצד הדרך בלטו לנתיב נסיעתה ועסקו בחילוץ רכב אחר ולפיכך קיימת רשלנות תורמת.

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא ניתן לבסס בשלב זה את טענת הרשלנות התורמת, שכן החקירה הסתיימה ומדובר בנהגת אשר לה רישיון נהיגה משנת 2012 בלבד.

5.         על אף שטרם הסתיימה חקירת התאונה, הרי שאין  מחלוקת באשר לעובדה כי המבקשת אכן פגעה בשני כלי רכב חונים וכי נגרמו חבלות גופניות למעורבים בתאונה, מבלי שהמבקשת נתנה לכך הסבר בהודעתה במשטרה. אינני סבורה כי במצב דברים זה, משניתנה גרסת המבקשת, גרסת נהגי כלי הרכב החונים, תשנה באופן מהותי את תיאור התרחשות האירועים. אין חולק כאמור כי המבקשת סטתה עם רכבה לשול הדרך ופגעה בשני כלי הרכב החונים.

6.         בהודעתה במשטרה טענה המבקשת כי הרכב שנסע לפניה עשה סטיה קלה לצד שמאל, כלשונה, וכתוצאה מכך פגעה בשני כלי הרכב החונים.

המבקשת בחקירתה עומתה עם האפשרות כי המרחק בינה ובין הרכב שלפניה היה קטן ולפיכך שדה ראייתה התקצר, ואולם המבקשת טענה כי להערכתה שמרה על מרחק סביר בינה ובין הרכב שנסע לפניה.

7.         בחקירתה של המבקשת הודעו לה החשדות נגדה, קרי נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן תשומת לב לדרך וגרימת תאונת דרכים.

            גם בטופס השימוע שנערך למבקשת יוחסו לה עבירת של אי מתן תשומת לב לדרך, גרימת חבלה ופגיעה ברכב חונה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה למיוחס למבקשת בשלב זה.

8.         באשר למסוכנות המבקשת, עיון בגליון הרשעותיה של המבקשת מעלה כי בשנת 2001, הורשעה בנהיגה ללא רישיון נהיגה וכך גם בשנת 2002. בשנת 2004 הורשעה בעבירה של נהיגה בלא זהירות ובשנת 2012 הורשעה בעבירה של חציית שטח הפרדה על ידי רכב.

            למבקשת כאמור רישיון נהיגה משנת 1989 ולחובתה 15 הרשעות קודמות.   יחד עם זאת למבקשת רישיון נהיגה ברכב פרטי משנת 2012 בלבד, וצברה לחובתה הרשעה אחת מאז בגין חציית שטח הפרדה על ידי רכב.

9.         בנסיבות אלה אני סבורה כי יש לקצר את תקופת הפסילה ל-45 יום וזאת נוכח העדר מיומנותה של המבקשת בנהיגת רכב פרטי, ומסוכנותה הנובעת כאמור מוותק הנהיגה הקצר ביותר ברכב פרטי.

            בתום התקופה יוחזר למבקשת רישיון נהיגתה ממשטרת ישראל.